האמת? בגיל עשרים כנראה שהייתי פועלת מאגו ולא מדברת איתה. ממרום גילי וניסיוני היום אני מבינה שיש מלחמות שקטות ושווה יותר לצאת חכמה מאשר צודקת, הייתי פשוט באה אליה ואומרת הכל דוך, מביכה אותה בזה ששואלת ישירות מה עשיתי לה שהיא ככה לא אוהבת אותי ומסבירה לה בנחמדות שלא כדאי לה להרוס שלום בית בזה שהיא מלכלכלת עם הבן שלה כי בסוף היא תפסיד אותו וחבל.

לדעתי לא לדבר איתה בכלל היא קשה כי בכל זאת היא אמא שלך בעלך, ארוחות, חגים זה לא מן הנמנע שתפגשו....אני חושבת תמשיכי רגיל איתה לא עכשיו להתחנף אליה או לנסות לצאת מגדרך אבל אל תתני לה דלק עוד ללכלוכים עלייך, שתהיה שלמה עם עצמך שאת בסדר גמור והבעיה היא בה. בסוף גם בעלך יעריך את זה ויבין שאין לה סיבה לא לאהוב אותך בתכלס והיא סתם מבלבלת בשכל אם הוא כבר עכשיו לא רואה את זה...פשוט תמשיכי בחייך, מה שחשוב זה היחסים שלך עם בעלך והמשפחה שלך

אלכס, מצד שני אני גם לא מסוגלת ללכת אלייה ולאכול ארוחות שישי כאילו כלום. האישה הזו לא מפסיקה ללכלך עליי בכל הזדמנות. זה צבוע בעיניי. אני באמת מצדיעה לכלות שיודעות לבלוע את הצפרדע ולסתום את הפה.

למה בעלך סיפר לך את זה , לאיזו מטרה כיוון ? לדעתי היה צריך לנסות לגשר ולא לייצר פער יותר גדול ממה שקיים. יחד עם זה , אם הייתי יודעת שמישהי חושבת עליי ככה , ברור שהייתי מתנתקת ממנה. אין לי כוח למלחמות מיותרות. אם תרצה את הבן שלה ואת המשפחתיות , שתילחם אם לא רוצה , שתמשי ךלהיות ערירית וממורמרת