פורקת… מכירים את המשפט הזה שכל תינוק מביא את המזל שלו.. אז מאז ששלי נולד אני מרגישה שאין לו מזל, מסכן שלי. ביום הרביעי לחייו עלה לו חום גבוה, דלקת בדרכי השתן, מלאאא דקירות, דם, שתן בקטטר והוצאת נוזל מעמוד השדרה, אחר כך עירוי שלא הצליחו כי הוא קטנטן אז שקרו אותו איזה 4 פעמים, ואחרי כמה ימים העירוי כבר לא עבד אז זה חזר על עצמו. ישבתי לידו אולי רבע שעה שהילד צורחחח בזמן שדוקרים אותו ולא מצליחים ובשלב מסויים הוא התייאש ונהיה אפאטי והם המשיכו בדקירות.. שבוע הייתי מאושפזת איתו וככה התנפץ החלום של להביא את הילד הביתה ולנוח אחרי לידה. מה גם שיש לו אחות גדולה שבחודשים האחרונים של ההריון בקושי יכולתי לשחק איתה על הריצפה, לרדוף אחריה ולהרים אותה, היא כבר התרגלה לזה והלכה רק לאבא ואני רק חיכיתי ללדת ולחזור אליה עם כוחות מחודשים, ופתאום יצא שלא ראיתי אותה שבוע ונקרע לי הלב!! כבר עבר חודש מאז והילדה עוד לא רגילה שאני זו שבאה בלילה להרגיע אותה ורוצה רק את אבא. כמובן שהברית התעכבה בגלל זה כי אמרו לי שהילד צריך זמן התאוששות. הרופאה שלו אצרה לחכות חודש וזה לא היה נכון, המוהל אמר שבגלל שחיכיתי התהליך יהיה מורכב יותר עם יותר סיכונים כי זה ילד גדול עם יותר כוח וכלי דם גדולים יותר, וככה גם ההחלמה איטית יותר. אז שבוע שעבר הוא עשה ברית, עם קופא מוהל והרדמה. שמעתי שאימהות מספרות שילדים לא בכו ולא הרגישו כלום בהרדמה אבל הקטני שלי בכה ונשבר הלב, ואחרי הכול לקח זמן להרגיע אותו. ברוך השם באוטו כבר נרדם ומאז לא ראיתי סבל גדול מידי. כמה ימים אחרי הוא חמתי ואני קילחנו אותו ואיך שסיימנו הוא השתין באמבטיה, אמרתי לחמתי שאני אחזיק אותו בזמן שתשטוף אותו עם הדוש ואז ישר למגבת. רק הרמתי אותו והיא כיוונה עליו את הדוש ובשניה המים שם הפכו לרותחים! אם אתן מכירות את זה שהזרם פתאום משחק בטמפרטורה.. הילד צרררחחח ואני הזזתי אותו מהר ונקרעתי! כולו קטנצ’יק קיבל מים רותחים על כל הגוף הזה ועוד על הברית.. מזל שזה היה שניה רק.. אם אפשר לקרוא לזה מזל, אבל אין כוויות. עכשיו אחותו חזרה מקוררת מהגן והדביקה אותו ואותי, והוא בן חודש וחצי עם התקפי שיעול וליחה, אני רואה את המאמצים שלו להשתעל, את הקולות שיוצאים ממנו בשיעול ובנשימה ומרגישה חסרת אונים כמוהו כי אין מה לעשות בגיל הזה! הוא סוף סוף נרדם על הבטן עם נשימות חירחורים מהאף ואני לא ישנה רק בשביל לבדוק שישן טוב. הוא קטן מידי לתכשירים, אז רק אינהלציה ושמן אקליפטוס ותפילות, שלא יהיה גרוע יותר, שלא יהיה חום ואז מיון ואז שוב דקירות.. מורידה ממני מחשבות על ווירוסים וקורונה כי אז בכלל אתחרפן.. עד שקם לאכול אני מתה להחזיק אותו לדבר איתו להרגיע אבל גם אני מצוננת ומפחדת לדבר ולנשום עליו מקרוב אז אפילו נחמה אין. הוא התעורר עכשיו ונרדם עליי ואני מגביהה אותו שינשום טוב אבל הראש הצידה לא לנשום עליו.. מקווה שמרגיש שאני שם איתו עוטפת אותו ומרכישה אותו. תתפללו בשבילי שסה יעבור מהר והילד לא יסבול יותר לפחות עד שיגדל לגיל שאפשר לטפל בו בלי לדאוג.