יאללה סיפור הלידה שלי:) שבוע 40 התחלתי מעקב הריון עודף בבית חולים. ביום הראשון של המעקב הכל היה נראה תקין וטוב אז יצאנו ואמא שלי התקשרה לספר שאח שלי בבידוד אז לא לחזור אליהם ולחזור לבית שלנו. בסוף כל המשפחה שלי נדבקו ואיכשהו רק אני ובעלי נשארנו שליליים.. הייתי בלחץ ללדת בלי אמא שלי ולא רציתי שזה יקרה יום חמישי, שבוע 41 שהגעתי להמשך המעקב ראו שיש לי מיעוט מי שפיר והשאירו אותי לאשפוז וזירוז. בנתיים היו עוד 4 בנות שחיכו לחדר לידה וזרוז והיה עומס פסיכי הייתי במזדרון בהתחלה אפילו, אחרי כמה שעות קיבלתי חדר במחלקה ופשוט חיכיתי לחדר לידה פנוי.. בשישי בבוקר הרופא הציע שנעשה בלון (זירוז שאפשר לעשות אותו גם מחוץ לחדר לידה) הסכמתי אבל לקח עד 20:30 שרופא יתפנה לעשות לי. כששמו לי את הבלון הסבערו לי שזנ יפעיל קצת לחץ ויהיה לא נעים אבל לא הזהירו אותי שזה יכול לגרום לצירים. איל שהכניסו אמרתי לאחות שיש לי כאבי מחזור ועד שחציתי את המזדרון לחדר שלי כבר בכיתי מכאב. חיברו אותי למוניטו ובאמת היו צירים גבוהים והאחות הביאה לי אופטלגין ועזרה לי לעשות נשימות עד שנגמר המוניטור ואז נכנסתי למקלחת שעשתה לי פלאים!! אחרי שיצאתי מהמקלחת נרגע הכאב והצלחתי לישון. בבוקר הוצאתי את הבלון ואמרו שכנראה הגעתי לפתיחה 2 ועכשיו נשאר לחכות לחדר לידה פנוי או שהלידה תתפתח לבד. במוצאי שבת התפנה חדר לידה והטרידו אותי לשם. מרוב הטראומה של הכאב הפתאומי של הצירים מהבלון התכננתי שיתנו לי אפידורל לפני כל זירוז שיעשו אבל המיילדת הייתה ממש לא נחמדה ועשתה לי המון מצפון ואמרה שזה לא טוב אפידורל בטח שחא בשלב כזה מוקדם שאני אהיה צקועה במיטה וכו וגם לתינוקת היו כל מיני העטות בדופק והיא לא הסכימה להסביר לי מה המשמעות של זה ומה קורה בקיצור היה לי המון לחץ והתחלתי לבכות היא התעצבנה שאני בוכה ואמרה לבעלי שזה מוגזם מידי הלחץ שלי הוא ניסה להסביר לה שאני בלי אמכ שלי אבל כלום לא עזר פשוט הייתה לא נחמדה! בדקו לי פתיחה וראו שהבלון בכלל לא עשה כלום ואני עם פתיחה חצי וצוואר סגור לגמרי אז החליטו לשים לי פרפוס, כמובן שישר התחילו הצירים.. ביקשתי גז צחוק שלא השפיעה וכל הזמן קמתי מהמיטה למקלחת ומהמקלחת למיטה בעודי סןבלת מהכאב ומחוברת למוניטור כי עדיין יש העטות בדופק.. בשכב 5 לפנות בוקר פתאום עברה לי המחשבה שאני סתם סובלת והרי עדעתי מראש שאני רוצה אפידורל אז למה אני מקשיבה למצפון שלה. בעקשתי אפידורל וגם החליפו לי מיילדת ומשם הייתי בנאדם אחר!!! חזר לי השמחת חיים והרוגע הייתי בעננים. בעלי היה מאושר שהוא קיבח את.אשתו חזרה ולא אחת שלא מדברת ורק בוכה כבר כמה שעות. באיזור 1 באו לבדוק לי פתיחה את מצב צוואר הרחם וראו פתיחה 2.5 אחרי שעה 6/7 ואחרי עוד שעה חזרו וראו פתיחה מלאה!! איזה התרגשות!!! אך כמובן שהראש עוד היה גבוהה אז קיבלתי פיטוצין ואחרי שעה וחצי בערך התחלנו לחיצות לחצתי משהן כמו שעה ואחרי חתך יזום יצאה הנסיכה השמנה שלי בשבוע 41 פלוס 3 3.855 קילו של אושר אינסופי!! שכחתמ לציין שבמהלך כל הזמן הזה המשיכו ההעטות בדופק וכל הזמן הייתי צריכה לשכב על צד שמואל כי ככה היה הכי פחות.. בה זה מאחורי ואני מאוהבת בקטנה שלי!!