וואי עובר על בעלי משהו!! כבר כמעט חודש שהוא פשוט חסר סבלנות, מתפרץ על כל דבר קטן, פרצוף תחת, לחוץ ואפילו קצת ממורמר. כל ההריון החזיק יפה את עצמו ועכשיו פתאום משהו קרה. אני מבינה שיש לו לחץ בעבודה ובנוסף לדעתי הוא פשוט ממש ממש לחוץ מהלידה שמתקרבת בעזרת השם (אני כמעט שבוע 39) הוא לא משתף ולא מדבר על זה אז קשה להתנהל מולו בעניין הזה אז אני פשוט מנסה להתעלם ולספוג את הקריזות שלו. לפעמים הוא פתאום נרגע ומבקש סליחה, אני מנסה לא לשפוט אותו אבל וואלה גם אני בלחץ מטורף! לפחות אני עושה עבודה עם מטפלת ומנסה לשמור על קור רוח. אני לא יוצאת מהבית בגלל הקורונה ומבקשת ממנו שיזהר וישים מסיכה כי הוא מסתובב הרבה אבל התשובה שלו זה אני ילד גדול אל תגידי לי מה לעשות. הוא פשוט ראש בקיר הוא לא מבין שזה יכול לדפוק לי הכל! לפעמים אני אומרת טוב אולי עדיף ללדת בלעדיו וזהו כי הוא פשוט רובוט חסר רגישות! יש לכן עצות? אני כרב לא יודעת איך להתנהג אז אני פשוט סותמת בבית ואז עוד יש לו טענות למה אני עם פרצוף תשעה באב. האמת אני מפחדת אם ככה זה עכשיו מה יהיה כשיהיה ילד? 🥺 אוף מנסה לא להשבר…