סחרחורות וקוצר נשימה היה לי לפני שעה סחרחורת ברמה שהרגשתי שתכף אני מאבדת הכרה. בעלי ליווה אותי למיטה ואז התחיל לי קוצר נשימה כאילו אני נחנקת ואין אוויר כמו שרואים בטלוויזיה אנשים עם התקף אסטמה. בזמן האחרון אני מתמודדת עם כובד בנשימה וכולם אומרים שזה בסדר. הקטע הוא שמפעם לפעם זה מחמיר והיום זה היה הכי חמור עד כה. שבוע 33. עכשיו אני בסדר ברוך השם. מלחיץ אותי שהוא גם סבל מהקוצר נשימה

דקירה בחזה שד היה לי היום לכמה שניות דקירה בחזה או שד...לא יודעת בדיוק על מה להצביע..זה היה על השד...אבל לא יודעת מה המקור..האם זה טבעי?יש לציין שהם הרבה פעמים כואבים ונווורא רגישים.. שבוע 17

סקס לפני או אחרי עיסוי פרינאום? אין לנו הרבה זמן פנוי לחכות ולהתקלח ועניינים אחרי שהילדה הולכת לישון ואנחנו משתדלים עכשיו שנכנסתי לשבוע 34 לעשות עיסוי כל יום... אבל איך אפשר לשלב את זה עם סקס? לפני או אחרי? חייב להתקלח?

איכילוב או תל השומר? חייבת להחליט כברר ממש מתלבטת ואני כבר חייבת להיסגר! (שבוע 37) יש לציין שהייתי בסיור בשניהם, ההתלבטות היא שבאיכילוב יש מחלקה חדשה מהממת אבל יכול להיות מצב שהיא תהיה עמוסה והמחלקה הישנה שלהם נראית ממש רע.. ואני לא רוצה לשלם כל כך הרבה על מלון לעומת זאת בתל השומר האופציה זה פשוט לסגור מלון וזהו (הבנתי שיש מקרים שבהם לא מעלים למלון אם צריך השגחה אז גם מבאס זה אומר להישאר במחלקה חצי כוח..) אני סטרילית ולא מצליחה לחשוב על עצמי אחרי הלידה עם עוד מישהי בחדר ולכן חשוב לי התנאים מבחינת הצוות הבנתי שבשניהם הרמה די גבוהה ואין מה לדאוג

צרות עין שואלת את דעתכן. ישבתי עם חברה עכשיו שמנסה להיכנס להריון כבר תקופה והרגשתי שהיא זורקת כל מיני משפטים- וואי נכנסתם מהר להריון; איך זה שלא היה לך מחזור סדיר ונכנסת. או רואים כבר בטן כשאף אחד לא רואה כמעט. ופתאום עכשיו מרגישה דקירות כאלה בבטן. מאמינות בזה שיש קשר? ובלי קשר, איך מתמודדים עם זה כי היא כן חברה טובה והכל אבל זה משפטים שגורמים לי להרגיש לא נוח

סיפור הלידה שלי 🥰 אז ילדתי ב26.6 ביום שישי תודה לאל! שבוע 34+6 זה התחיל ביום חמישי שאני לא מרגישה תנועות בכלל. במהלך כל ההריון אני מרגישה אותו בועט ומשתולל ואין תזוזה שלא הרגשתי על אחת כמה וכמה שמדובר בשיליה אחורית. חשבתי שאולי לא שמתי לב או הייתי עסוקה מידי. לא ייחסתי לזה חשיבות. ביום שישי שוב אני קמה בבוקר מנקה,מסדרת,כביסות,בישולים.... כבר שכחתי לרגע שלא הרגשתי אותו. ב12 בצהריים שכבתי קצת אכלתי שוקולדים ודברים מתוקים ושוב לא הרגשתי אבל המשכתי בעניינים שלי. לקראת השעה 16:00 כבר ממש נלחצתי עצרתי את כל המרתון של הניקיונות והחלטתי לשכב ולנסות להתרכז כי זה כבר מוגזם ואומנם אני אדישה מאוד אבל הגיע הזמן להקשיב לגוף שלי. אחרי 20 דק לא מרגישה כלום, מחייגת למוקד אחיות מסבירה לה את המצב והיא עונה לי: ״את עכשיו קמה ונוסעת למיון. ואת לא מחכה דקה.״ לא הבנתי על מה המהומה. התקשרתי לבעלי שהיה בכלל בים ואמרתי לו אני מחכה לך תבוא תתארגן וניסע. בינתיים חמתי שמעה על כל הסיפור ולא הסכימה שאחכה לו. שיגיע ישר לבית חולים זה לא צחוק ואין זמן. אני עדיין לא מבינה את חומרת המצב ונשארת אדישה למצב. מתארגנת באיזי לוקחת את כל הקלסר שלי ויוצאת יחד עם חמתי. מגיעות למיון מחברים אותי למוניטור אחרי 2 דק שומעים האטות בדופק. מיד האחות קוראת לרופא שיגיע. בינתיים נכנסים חמישה רופאים עם מיכשור ועם אולטרסאונד. בידיוק בעלי הגיע לא מבין מה קורה. באולטרסאונד מבינים שהתינוק לא זז ושוב האטות בדופק מהמוניטור. תוך שניות ספורות כבר רופאה נוספת מנסה עם שוקר חשמלי על הבטן להזיז אותו וכלום! פשוט כלום! בעלי בהיסטריה אני יושבת שם ולא מבינה מה קורה מסביבי מלא רופאים. הרופאה מורידה לי בגדים מהר מכניסה את היד לנסות לגעת בראש ולגרות את העובר. וכלום!!!!!!! מהר מחתימים אותי על קיסרי מורידים לי את התכשיטים והבגדים אומרים לי להיפרד מבעלי ויאלה לחדר ניתוח! קיסרי חירום! כל שניה קריטית! אחרי 2 דקות אני כבר מוצאת את עצמי בחדר ניתוח עולה על המיטה לא מספיקים אפילו לרחוץ אותי (תמיד רוחצים לפני ניתוחים על מנת שלא יהיה זיהום) אומרים לי שאנסה להיות רגועה ועוד רגע מרדימים אותי הרדמה מלאה. שופכים עליי מלא אלכוהול וזהו נרדמת לתוך שינה עמוקה. לא זוכרת כלום. (הרדמה מלאה כי אני מטופלת בקלקסן- מזרקים של דילול דם בעקבות קריש דם ביד. הזרקתי שעה לפני שהגעתי ולא רצו לקחת סיכון בהרדמה חלקית.) אחרי שלוש שעות מתעוררת בחדר התאוששות,בעלי מחכה ליידי והדבר הראשון שהוא מראה לי זה את התינוק שלנו שהוא בסדר ובריא ברוך ה׳!!!!! תודה לבורא עולם על היצירה המושלמת ועל המתנה שלי. תודה על השגחה פרטית עליונה. נולד נסיך קטן במשקל 1.900 ישר לאינקובטור ולפגייה למשך שבוע. ברוך ה׳ אנחנו אחריי והתינוק איתי בבית כבר השתחרר ונראה מעולה ואוכל בכוחות עצמו. כבר בלי מיכשור ועזרים. אין כיף כזה. אני רוצה שתדעו שתמיד צחקתי על הבנות שמגיעות כל יומיים למיון ותמיד אמרתי שמגיעים פעם אחת ללידה וזהו! אבל תיהיו קשובות לגוף שלכן. אל תעמיסו על עצמכן. אל תשכחו לרגע שאתן סוחבות את הדבר היקר לכן בעולם. וכל שניה חשובה. שלא נדע ברגע הכל יכול לקרות ואם לא תשימו לב- כל דבר אבל כל דבר יכול לקרות! תעקבו אחרי התנועות של העובר. אל תזלזלו לשניה! אם אתן לא מרגישות- עדיף ללכת 100 פעם ביום למיון מאשר להיות אדישה ולחשוב שמשהו ישתנה. תלמדו מטעויות של אחרות! לידה קלה לכולן ובידיים מלאות אמן!🙏🏼🙏🏼🙏🏼❤️❤️