רק לפרוק אני עושה קורס הכנה ללידה בזום לפני הקורס הייתי בגישה של "אני יודעת ללדת", "כל נקבה בטבע יולדת", "לא נולד התינוק שלא נולד" וכך מיני משפטים... סמכתי על עצמי האמנתי בעצמי ועכשיו בקורס הזה אני רק בחרדה מכל מה שהיא מסבירה ורואה... זה לא שאני לא יודעת את מה שהמדריכה אומרת, אני יודעת (בזכותכן!), אבל אני פשוט לא מבינה איך אני הולכת לעשות את זה. ועוד יש לי בן, ברוך השם, ושבוע אחר כך אני אצטרך לעמוד ולחייך לאנשים בברית, ואם יהיו לי תפרים? חתכים? קרעים? גודש? וזה עוד כשאני רק חושבת על עצמי ולא על הילד שלי... שזה גם גורם לי להרגיש אגואיסטית. אבל מותר לי לישוב על עצמי, אני יודעת שמותר לי. בקיצור, אני מלאת חרדות. מתה מפחד רוצה לעבור את זה כדי לדעת שזה אפשרי. כל הקורס אני לא יכולה שבעלי, שאוהב אותי כל כך, והוא האושר שלי, נוגע בי. הוא מלטף אותי כדי להרגיע והגוף שלי מעקצץ מעצבים ולחץ. והוא מבין את זה כשאני אומרת לו, אבל מה אני אעשה בלידה? אני חייבת אותו איתי. אבל לא יכולה שהוא נוגע בי או מסתכל עליי כשאני בלחץ. נראה לי שהבנתן שאני בסערת רגשות... לא חמורה, אבל בהחלט חייבת טיפים כדי להירגע. אני אוהבת לקרוא סיפורי לידה, מכל סוג (גם הדרמטיים מביניהם) כדי להכין את עצמי, אז מזמינה אתכן לספר לי הכל...