פוסט פריקה.. מדברים כל כך הרבה על דיכאון שאחרי הלידה אבל בקושי שומעים על הדיכאון שבהיריון עצמו השינויים ההורמונליים החוסר שליטה על הגוף עייפות חוסר חשק לעשות דברים אני רואה את בעלי (כמובן שזה לא אשמתו) ממשיך בשגרת יומו כרגיל בזמן שאצלך הכל משתנה מקצה לקצה לפני כן הייתי זוהרת ופעילה בכל דבר ועכשיו אני כבויה ובקושי מצליחה לקום מהמיטה כבר לא משקיעה בעצמי בלבוש או באיפור לא מרגישה שיש טעם בזה… אני מרגישה קצת כפוית טובה כי אני רוצה להיות אמא בחרתי בזה אבל אין לי שליטה בהרגשה הזאת 🥺 קורה לעוד מישהי?