היי חברות אני רק רוצה לפרוק קצת לפני בערך שנתיים לקחנו אני ובעלי הלוואה שאבא שלי ביקש שניקח כדי לעזור לו (הוא כבר היה מוגבל בבנק ולא יכל לקבל כלום וממש ביקש שנעזור לו) לא יכולנו לסרב כי בכל זאת הוא אבא שלי ובסופו של דבר זה כסף שיקנו בו אוכל לאחים שלי. מאז ומעולם אבא שלי לא התנהל נכון כלכלית ואת ההלוואה הזאת כמעט כל חודש אנחנו שילמנו. לפני שהתחתנו עברנו לבנק אחר ובחשבון הקודם נשארה רק ההלוואה שלקחנו עבורו. בינתיים בחשבון שם הוא המשיך לשלם רק מדי פעם עד שהגענו לקצה המסגרת ואפילו לחריגה. הבנק מצידו כבר שולח לנו עוד כמה ימים מכתב מעורך דין ויתחילו בתהליך גביה. אמרו לנו בנוסף שהbmi שלנו נפגע מהחריגות האלה ואם נרצה בבנק שלנו הלוואה או משכנתא בעתיד לא בטוח שנוכל לקבל. אנחנו כבר ממש מתוסכלים מהסיטואציה, אנחנו בעצמנו בקושי סוגרים את החודש ואין לנו איך לשלם את ההלוואה הזאת (היו חודשים רבים כבר ששילמנו אותה במקומו אבל עכשיו אין אפשרות) אני בהריון ולוקחת את זה די קשה אני מודה, זה הרבה מעבר לכסף זה החוסר רגישות של אבא שלי שלא מראה אפילו איכפתיות לזה שאנחנו במצב הזה, הוא רק אומר לנו שהוא מבין הרבה יותר מאיתנו ושהמכתבים האלה הם חארטה ואין שום השפעה על הbmi שלנו ושסתם אני מגזימה ובפאניקה בלי סיבה מוצדקת. כל פעם שאני שומעת על חברים שההורים שלהם תומכים בהם כלכלית קצת נצבט לי הלב, ואני באמת לא אדם קנאי אבל כל כך קשה שלא רק שאין עזרה כלכלית אלא להפך, יש עוד חובות של ההורים. זה נראה כאילו לכולם מסביב כל כך פשוט וכל פעם קצת קשה ההורים עוזרים להם ורק אנחנו כל כך נאבקים כלכלית (גם ההורים של בעלי במצב כלכלי לא טוב אבל מצד שני הם בחיים לא יקחו מאיתנו כסף לא משנה מה). מנסה להגיד לעצמי שזה רק כסף וזה לא שווה את הצער אבל מאוד קשה לי להתעלם מזה ולהמשיך כאילו הכל טוב אני לא אשקר. זהו אני יודעת שאין ממש עיצות שאפשר לתת אני סתם פגועה ועצובה ובא לי לשתף😔💔