כיניםםםם ידוע שבזמן ההיריון נדבקים יותר אבל לא חשבתי שאגיע לכמות כזאת.. בא לי להקיא על עצמי! מה עושים???

נוטרילון אי אר לעומת סימילאק ספיט אפ בנות שהשתמשו עם הילדים שלהן, מה היתרונות ומה החסרוננות של כל פורמולה? הבייבי שלי פולט רבות וכנראה יש לו רפלוקס אז עצות??

ושבידיוק חשבתי להתחיל לשמור על המשקל ולהפסיקעם השטויות היום הולדת הגיעה אימלה ואבאלה

בן שנה - אשמח לעצות עדיין לא יודע להכניס צורות לחורים וכדורים לחורים שלהם (שהיתי לו צעצועים כאלו במיוחד על מנת שילמד) אני מכניסה ומלמדת אותו ואז הוא מציץ ומנסה להוציא חחח האם זה בסדר שעדיין לא יודע בגיל כזה להכניס? האמת שאפילו לא מנסה .. הוא פשוט משחק עם הצורות והחלקים בדרך שלו ואוכל אותם חח איך אפשר לעזור לו ללמוד?

סכרת הריון אגיע התוצאות ויש לי סכרת הריון גבוהה 240 הלכתי למרפאת סכרת הביאו לי מכשיר למדוד 4 פעמיים ביום ובנוסף הייתי אצל דיאטנית שהביא לי תפריט ללא סוכר התחלתי היום וממש קשה לי .בלי מתוק ..משהי שיש לה סכרת הריון או שהיה לה .... יכולה לתת לי טיפים שיעזרו לי איך מתמודדים עם זה ??

הסתגלות לגן היי, כותבת את הפוסט עם אבן כבדה על הלב וייסורי מצפון קשים. הבן שלי בן שנה ו7. ילד מפותח שמבין כמעט הכל ויודע גם לתקשר חזר השבוע לגן. הוא ישב איתי כמעט חודשיים בבית בגלל משבר הקורונה. נמצא באותה מסגרת מגיל 5 חודשים. ההסתגלות שלו בספטמבר כאשר היה בן 11 חודשים הייתה קלה ובדכ היה ממש סבבה עם הגן ואהב. חזרנו ביום ראשון, חששתי מאוד כיוון שמאודקשור אליי אך ביום ראשון הלך בשמחה, ישר הלך לחדר משחקים וזכר את המקום ושמחתי מטוד. מהיום השני התחיל הקושי- בכי קורע לב בבקרים, הושטת ידיים לכיווני או בעלי וקריאות אמא אמא / אבא אבא. כאשר אנחנו הולכים אמנם נרגע תוך כמה דקות אך במהלך היום בגן קשה לו להסתגל גם ביום הרביעי. בכיינות, עצבנות, דבוק למטפלת אחת שהכי אוהב. בקושי מצליח לישון צהרים שם. חוזר הביתה ילד אחר- הכל אנטי, לא רוצה כלום, צרוד ,מקטר, מתבכיין . לוקח לו זמן מה להתחיל לשחק ולשתף פעולה אך כבר צריך ללכת לישון. במקביל התחיל גם איזשהו משבר מוזר עם המקלחת- ברגע שמכניסים לאמבטיה מנסה לטפס, מבקש לצאת ומבקש לשים טיטול (קרה יומיים רצוף ואתמול לא) הלילה גם היה קושי בשינה רצה לישון רק איתנו במיטה, התעורר מדי פעם וקרא לי (גם כשישן איתי במיטה). חשוב לציין שכשאני שואלת אם רוצה לגן, מזכירה לו את המטפלות בשמות ושואלת אותו אומר כן ושמח. אל בגן התמונה אחרת לגמריי. הבוקר גם שאלי אם רוצה לגן, אמר כן ורץ להביא את התיק של הגן. אני יודעת שעברו רק 4 ימים- אבל אני מרגישה פשוט נורא שקשה לו ככה. כאילו התחושה שיש לי בלב היא שפשוט סובל שם כל היום ורק מחכה שיקחו אותו הביתה והמחשבה הזאת הורגת אותי. יש כנובן רגעים שרגוע או משחק אבל יש לו הרבב משברים במהלך היום . מבחינת תאבון ותזונה לא השתנה למזלי. חשוב גם לציין שאני מאוד אוהבת את המטפלות והמסגרת . ומקבל מהן ממש ליווי צמוד כי הבנתי שלו הכי קשה שם כרגע ולכן הן ממש מכילות ונותנות לו יחס צמוד. האם זה טבעי? מה אוכל לעשות על מנת לשפר את המצב? איך לעזור לו להסתגל?