בנות פעם אחרונה שעשיתי אולטראסונד בשבוע 35, היום אני 38. כמה חיוני לעשות בדיקה ? בכללי אני מרגישה טוב ומרגישה תנועות, יש לי קצת כאבי מחזור שבאים וחולפים.

רוצה לפרוק כי מרגישה מאוד לא טוב עם עצמי.. לפני חודשיים נולדה לי בת, היא הייתה בפגייה חודש וחצי ורק לפני שבועיים שחררו אותה הביתה. אני ובעלי גרים כרגע אצל חמתי, ובאמת שהיא אישה טובה, אבל יש בי קנאה כאשר היא מתקרבת לבת שלי, כאילו יש לי פחד שהיא תשתלט עליה.. אז כל פעם שהיא מציע עזרה אני אומרת לא תודה אני מסתדרת, כי בעיקרון אני רוצה לטפל בבת שלי לבד בלי עזרה של אף אחד, ואני מאוד מסתדרת ומאוד כיף שאני יודעת שאני מטפלת בבת שלי עושה לה הכל בעצמי, כמובן שגם בעלי עוזר כאשר הוא חוזר אבל רוב היום היא איתי, ואני הכי מאושרת מזה, רק מה שמפריע לי זה שחמתי נמצאת מסביב. לפעמים אני לא יוצאת איתה מהחדר חצי מהיום, ואז מרגישה מגעיל עם עצמי כאילו למה אני כזאת מגעילה כלפייה היא הרי גם סבתא שלה.. אוף לא יודעת.. אני יודעת שבעיה שאנחנו גרים אצלה וזה מאוד משפיע עלי לרעה, אבל לכרגע זה המצב. אשמח לעצמות מכן איך ללמוד לשחרר כאשר חמתי לוקחת אותה אפילו לידיים, כי יש בתוכי משהו נוראי כאשר אני רואה את הבת שלי אצלה, ואז באלי לבכות מהרגשה המגעילה הזאת...אוף.. היא בסהכ סבתא שלה, שגם רוצה להיות איתה, אבל לא מבינה למה אני כזאת רעה..

שבוע 36 אני היחידה שבעלה משגע אותה בקטע מיני ואין לי חשק בכלל לכלום?? ועזבו שזה ממש כואב לי סקס עכשיו הזרע גןרם לי להתכווצויות מטורפות זה סיוט ומרגיש לי שהוא לא מבין אותי מה עושים😢🥲

אני מקווה שמישהי מבינה אותי גירושין בחודש תשיעי 💔 "אני מרגישה שאני בדיכאון עמוק. קשה לי לצאת מזה, אני שוקעת יותר ויותר. נלחמתי בכל הלב שלי על בן אדם שפשוט לא בשבילי. זה כואב ברמות, כאילו דקרו לי את הלב בסכין. אני מרגישה אבודה. אין לי מושג איך ממשיכים מכאן. הנפש שלי עייפה, מותשת, אין לי כוח לכלום. אני בוכה בלי הפסקה ומעמידה פנים שהכל בסדר, אבל זה לא. אני מזייפת חיוך כשהלב שלי צורח מבפנים. אפילו הלידה, שהייתי אמורה להתרגש ממנה, נראית לי רחוקה ולא באה. אני מייאשת, מותשת, תקועה. אני לא יודעת אם מישהי באמת תבין מה עובר עליי. זה מרגיש כאילו אני חיה בתוך בועה של חרא — לבד, כאובה, בלי אוויר.