אימהות שאלה לי הילדה שלי בת שנה וחצי מאוד מפונקת במיוחד על אבא שלה אני גם מאוד רגישה אבל ישלי קווים אדומים היינו מוותרים לה עד היום ושמים אותה לישון איתנו או מרדימים אותה במיטה שלנו או שמים לה טלוויזיה כדי שתירדם או כל דבר כדי שתהיה מרוצה והחלטתי לשים סוףףף אז יוצא שהיא בוכה במיטה שלה איזה 10 דק ואני לא ניגשת ואז היא פשוט נרדמת אני יודעת ששיטת הבכי במיטה לא מומלצת שהם ממש קטנים אבל עכשיו זה סוג של חינוך לא? מה חושבות

לא יודעת אני לא הייתי נותנת לה לבכות עד שתירדם זה לא נעים אולי אפשר שיטה אחרת לשבת לידה בכסא להקריא סיפור ללטף אותה עד שתירדם אז מה עם היא מתפנקת היא עוד קטנה

מאוד לא מומלץ. בכי זו הדרך שלהם לתקשר וזה נותן להם תחושה שאף אחד לא מקשיב להם. ממש לא הייתי ממליצה את זה אלא לעשות את זה בדרך הדרגתית ונעימה כדי שלא תאבד את הביטחון שלה בעולם

זה לא פינוק כזה של רוצה ליטופים זה לא חסר זה פינוק של אני רוצה לצאת מהמיטה ולישון איפה שאני אחליט בתנאים שאני אחליט ואני די עייפה מההתעסקות הזו כבר מה גם שאני אמורה ללדת כל רגע אז באלי שתתרגל למיטה שלה להרדם לבד אף פעם לא הייתה נוחה בשינה עוד רעיונות מישהי ?

אני גם מרדימה עם טלוויזיה לרוב.. למה לא? זה בסדר אם הם נרדמים ככה לא? ואל תתני לה לבכות פשוט תגשי אלייה כל פעם תלטפי תשכיבי אותה ותלכי. ככה גם מאה פעם שתראה שאת שם אבל מצד שני תעמדי על שלך

כן עד שאני אומרת אני אכנס ללטף היא כבר נרדמת ואז אני אומרת נו טוב זה עובד חחח והיא לא נרדמת עם טלווזייה היא פשוט צורחת רוצה לצאת מהמיטה ורצה לטלוויזיה היא גם לא נרדמת בנסיעות אך ורק שאנחנו לידה

זה באמת עובד מצד שני לא באלי שהיא תאבד את הביטחון היא לא צורחת עכשיו היא בוכה בכי נודניקי של תינוק זה באמת לא נחשב חינוך בגיל הזה ?

חינוך? חינוך זה תהליך עם ילד. חינוך זה לעשות את זה בצורה נעימה שהילד מבין למה ולא שהוא צורח או בוכה עד שהוא מתייאש. מצטערת, אבל הדעה שלי מאוד נחרצת בזה (אני עובדת בתחום החינוך ואני אמא לילד שמאוד קשה לו לישון ולהירדם). יש דרכים הרבה יותר טובות, אני בעצמי עשיתי תהליך על הבן שלי, ללא בכי, ללא צרחות והיום הוא יודע להירדם לבד, בכיף אחרי סיפור וחיבוק. וגם אם יש שבועות של רגרסיה אז באהבה מה שהוא צריך. זו דעתי ואני מקווה שמתוך התסכול המאוד גדול שאת חווה (שהוא לגיטימי לגמרי) תדעי למצוא את הדרך עם הבת שלך

אם את מרגישה שזה סבבה תעשי מה שנראה לך אבל אני חושבת שאם הקדשת כמה דק להעלות פוסט כנראה שזה מפריע לך אז ההמלצה שלי לשבת לידה במיטה שלה גם אם היא בוכה ללטף להרגיע להגיד לה שאת לידה עד שהיא תירדם והכל בסדר

בגיל הזה היא כבר מבינה שהיא צריכה לישון. זה לא בכי של מצוקה אלא כמו שאמרת בכי שהיא רוצה לצאת מהמיטה. היא גם נרדמת צ'יק צ'ק. אם באמת משהו היה מפריע לה מעבר היא לא הייתה נרדמת כל כך מהר. את כאמא מכירה אותה ואת הבכי שלה. זה לא נכון שאף פעם לא לתת לבכות כשהם גדולים יותר(לא תינוקות קטנים כמובן!). מה אם תהיי בחנות והיא תבכה שהיא רוצה סוכרייה ותגידי לה לא. זה גם בכי אבל בכי שלא צריך להתייחס אליו כמו בכי של נפילה. צריך שיקול דעת לדעתי

אין טעם לתת לילד לבכות. נה שבעצם עשית זה התקפלת והתקפלץ ונכנעת ונתת ורצית לא להתמודד עד שראית שהיא מטפסת לך על הראש והתהפכת עליה והיא לא מבינה וגם לא אשמה. לא הייתה לך סבלנות לבנות איתה תהליך בריא אז שחררת כל גבול ועכשיו שראית שלא מתאים לך יותר החלטת ביום בהיר אחד שזהו ונשארה ילדה אחת מאודדד מבולבלת שלא מבינה למה הכל השתנה בשניה ובצורה קיצונית. את צריכה לדבר איתה, להכיל, לאהוב. כשאני אומרת אהבה אני לא מתכוונת ללתת טלויזיה לפני השינה כי זה גורם לנזק רציני גם לנרדמה וגם לאיכות השינה ולעוד המון דברים. את ריכה לעשות עם הילדה תהליך

קטניי מאד לא בריא מול הטלוויזיה בטח בגיל קטן זה גירוי מידי גדול בשבילם ועלול לגרום להרבה דברים לא טובים כמו איפרקטיביות. ההמלצה היא לא לחשוף למסכים עד גיל 2 וגם אחרי ממש מעט

ואנונימית אני הייתי יושבת איתה ביום הרבה לפני זמן השינה ומסבירה לה שהיא כבר ילדה גדולה ויכולה לישון לבד במיטה ובהתחלה אמא או אבא ישהו איתך ויספרו לך סיפור או ישירו שירים ולאט לאט תניחי ותלכי לא על ההתחלה