התייעצות אמהות מי זוכרת כמה תינוק בן חודש וחצי אכל אצלכן בכל בקבוק? אני מנסה…

פה וגפיים לבת שנה מה עושים? איך מטפלים ומה התסמינים ומה כואב להם ? בלחץ היא צורחת מכאב

בזמן שבעלי ואני דיברנו על לקבוע נופש ולבחור וילונות, אמר שיש לי תכונה לבזבז כסף כשיש כסף כמו אמא שלי . אמרתי לו שלא ישווה אותי לאמא שלי ולא לאחותי כי גם הוא יש לו ניואנסים של אבא שלו ואני לא אומרת לו את זה ולא מזכירה את ההורים שלו. מפה לשם הוא אמר שיש בי דברים שמעצבנים אותו, אמרתי לו שגם בו יש דברים שמעצבנים אותי ואני לא מושלמת וגם הוא לא מושלם מה לעשות? אף אחד לא מושלם.. מזה הוא נפגע ואמרשירדתי לרזולוציות פוגעות ושלמה הייתי צריכה לדבר אליו בחוסר כבוד כזה. וזה היה בטון הכי מכבד שיש , בקטע של ברור שאני אעצבן אותך ושיהיו דברים בי שיעצבנו אותך, כי אף אחד לא מושלם ובוקר טוב, גם אתה לא מושלם.. מזה הוא נפגע. אני באמת דיברתי בטון מכבד, לא יכולה כבר עם הדרמה שלו על כל דבר. אני קמה לבד בלילות לתינוקת, וגם לילד בן ה3, בעלי ישן לילות שלמים ועדיין מתבכיין תמיד שהוא עייף, אני מתקתקת את הבית כמה שאפשר ושומרת עליו נקי ומסודר כמה שאפשר עם הכוחות שנשארו לי. עושה כלים ולרוב לא מבקשת ממנו ואולי מבקשת פעם אחת בערב לשטוף רק את הבקבוקים של התינוקת וגם זה לרוב אני שוטפת בעצמי כבר ומכינה לה בקבוקים לקראת הלילה. כבר מותשת מהדרמות שלו, מרגישה שזה סתם מוסיף לי עול על הכתפיים ואני רק רוצה שנהיה משפחה שמחה ואני עדיין עושה פעילויות לבד עם הילד שלי, ודואגת לתינוקת ועדיין מנסה לשלב בין הכל וממש לא צריכה גם דרמות על כלום ושום דבר. דיברתי בטון הכי מכבד שיש, זה שאמרתי לו בוקר טוב, גם אתה לא מושלם, מזה הוא נפגע. ועוד היה חשוב לו לבוא אליי עכשיו למיטה ולשאול אם היה לי חשוב לריב איתו לפני השינה, כאילו באמת רציתי לריב זה מה שהיה חסר לי. בא אליי ואמר שדיברתי אליו בחוסר כבוד, ושאלתי איפה חוסר כבוד דיברתי הכי סבבה שיש, הוא אמר שעצם זה שאמרתי לו "בוקר טוב גם אתה לא מושלם" זה לרדת לרזולוציות ולמה היה לי חשוב לריב איתו ככה לפני השינה כשאנחנו מחפשים וילונות יחד. אמרתי לו שזה הפריע לי מהבוקר שהוא השווה אותי לאחותי ולכן אמרתי לו בטון הכי מכבד שיש שלא ישווה אותי ואז הוא אמר שיש בי דברים שמעצבנים אותו אז אמרתי שוב, שאף אחד לא מושלם וברור שאני אעצבן כי אני לא מושלמת וגם בוקר טוב, גם אתה לא מושלם. ככה אמרתי את זה ומזה הוא נפגע. אז שאלתי אותו אמרת שיש בי דברים שמעצבנים אותך, תגיד לי אותם ואני אוכל לעבוד עליהם, באמת בקטע הכי טוב, והוא אמר "אם את חכמה את יודעת איזה דברים" ונשבעת שאני לא יודעת על מה הוא מדבר, אם זה על הדיבור המכבד אני מדברת הכי הכי הכייי בכבוד אבל הוא פשוט נפגע מכל דבר אני כבר לא יודעת איך לדבר. אני לא צועקת, אני מעירה בעדינות, גם עם התינוקת והטיפול בה אני מעירה דברים בעדינות. הוא פאקינג שם אותה על שידת החתלה לבד אז אמרתי לו שלא יעשה את זה שוב, אמר שאני מרצה לו. וקיצר אמר "אם את חכמה את יודעת מה מעצבן אותי" והלך מהחדר ואני פשוט בוכה כבר כי אין לי מושג מה עשיתי עכשיו, אין לי כוח לדרמות מיותרות ועוד לפני החג, אין לי כוח לחשוב כל פעם לפני שמדברת כי אני באמת מדברת בסדר גמור, ואם אני לפעמים קצרה בדיבור זה כי אני עייפה ואמרתי לו את זה וגם כשאני עייפה וקצרה בדיבור זה פשוט דיבור יותר מעשי ופרקטי אבל לא דיבור מזלזל או משפיל או כועס. עצם זה שהלך כשאני שואלת אותו אבל מה עשיתי ומה מעצבן אותך שאדע מה לשנות והוא פשוט הלך מהחדר, פגע בי. לא בא לי ללכת לישון בבכי אבל אין לי כוח כבר לדבר. מרגיש לי שכל מה שעושה לא מספיק, מה שאומרת הוא ייפגע בכוח גם כשמדברת בכבוד ובעדינות ובזהירות. פשוט דרמה קווין, אין לי כוח כבר. מרגישה שהוא האישה ההורמונלית אחרי הלידה ולא אני. אני עייפה כל הזמן אז אמרתי לו שאם בבוקר הייתי קצרה קצת בדיבור זה לא כי אני עם פתיל קצר כמו אחותי אלא כי אני עייפה ושיעריך את זה שהוא לא קם בכלל בלילות, גם לא לילד הגדול יותר. אני כבר מותשת. באמת. מרגישה דרמה על כלום וזה מתיש אותי. אני גם ככה מותשת מהלילות והימים שאני ממשיכה על אדי שינה וקפה קפה קפה ועוגיות והוא מעיק עליי עם הדרמות המיותרות האלה. עכשיווווו בבוקר בסוף מה שהפריע לו שחצי שנה לא שכבנו, אומר שאני לא נמשכת אליו. אמרתי לו שהייתי בהיריון ואני רק חודש וחצי אחרי לידה, בהיריון הייתי כבדה ולא היה לי חשק וגם עכשיו אין חשק כי אני עדיין במצב הישרדותי ועייפות כל הזמן ועוד לא חזרתי לעצמי. זה לא שלא נמשכת פשוט אין לי חשק, עד שיש לי ערב פנוי אני מעדיפה לנוח. אשכרה אמר שזו התעללות מינית, שוב אני אשמה, שוב אני אחראית על הרגשות שלו, שוב אני לא מספיקה. לא מספיק כל מה שעושה עם הילדים והבית, כלום לא מספיק ואני איתפס על הדברים הכי קטנים. כל הלילה בכיתי בגלל שלא ידעתי מה כבר עשיתי, בסוף מגלה שזה קשור לזה שאין אינטימיות מינית בינינו, כשאני מנסה להספיק הכל ועד שיש לי זמן לנוח הוא מצפה שנעשה את זה. אני מותשת, כבר מהכל, מותשת מלהכיל, מותשת פשוט.

התינוקי שלי בן חצי שנה יצאה לו שן ראשונה ילד רביעי לאף אחד אצלי לא יצא לפני גיל שנה! עכשיו הוא נושך אותי ממש ההנקה שזה כואב ממששששש ואני נאלצת לעצור אותו מה עושים?? איך ממשיכים להניק ככה????? 😭😭