בן שנה ו9 לא מקשיב בכלל! עושה הרבה דווקא, ו״לא״ לא עובד עליו. מה עושים???

הבן שלי בן שנתיים וחודשיים גיל קשוח ברמות ולפעמים בא לי לתלוש שיערות אבל הכי נכון שתגידי לעצמך זה שהוא לא עושה דווקא כי הןא בסך הכל תינוק הוא לא יודע מה זה דווקא הוא רואה שהוא מקבל יותר תשומת לב כשהוא עושה דברים מסוימים אם יש דברים שאת יכולה להבליג עליהם כדי שיבין שזה כבר לא מדליק אותך עדיף שתבליגי

להגיד רק לא לא עוזר את יכולה להגיד לא זורקים ואז מה כן ״ אנחנו שומרים על המשחקים שלנו״ ואם הוא לא שם עליך יש השלכות קמים ולוקחים מה שזרק ואין יותר עד מחר לא לצרוח שעה מרחוק לא לא לא לא להרים תתחת ולעשות מה שצריך

ברור! הכי תואם גיל שיש... להציע תמיד 2 אלטרנטיבות שמקובלות עלייך..(רוצה לחזור הביתה בעגלה או ברגל) כשהיא עושה משהו שאסור לו להגיב בכמה שפחות דרמה ולתת גבול פיזי למשל - זורק את האוכל - אומרים "אני רואה שסיימת לאכול" ופשוט לקחת לו את הצלחת מפזר משחק? "אנחנו לא זורקים" ולוקחים ממנו את המשחק ככה, בלי דרמה בלי עצבים ככל שהתגובה תהיה יותר רגשית ככה הם חוזרים על זה יותר

נו זה הגיל, לומדים שיש להם עצמאות ויכולת להגיד לא. מבאס מאוד (עבורינו). חשוב לעמוד על הגבול שלך. לא לשנות כי הוא בוכה כי יבין שבכי יתמרן אותך. לא צריך להרחיב במילים. אפשר לתת אופציה אחרת אבל לא להתחיל להסביר מלא למה וכו. הם לא מקשיבים גם ככה. להיות שם לנחם אם הם בוכים או מבואסים, להגיד שאת מבינה אבל זה לא משהו שעושים. צריך גם להראות את הגבול. אומרים לא פעם אחת!!! ואם הוא ממשיך, נגיד ממשיך לקפוץ על הספה או לשתות מהאסלה או מה לעזאזל שהוא עישה- את לוקחת אותו, פיזית, ומזיזה. נגיד מורידה מהספה. לא להגיד לא מיליון פעם. בעלי עושה את זה והבנות לא שמות עליו כי הן מבינות שאין גבול. כשאני אומרת לא, הן מקשיבות. כי הן יודעות שאני אבוא ואזיז ואם צריך אעניש. וזה ההבדל. זה לוקח זמן, ועבודה, אבל בסוף זה מגיע. אם הוא עושה משהו מסוכן, או אלים, אפילו לא להגיד לא. ישר לעצור ולהגיד שאת לא מסכימה. אפשר להציע אלטרנטיבה. אם הוא זורק צעצוע או מרביץ כי כועס, יש עוצרת אותו ונגיד להציע להרביץ לכרית, לבכות, לרקוע ברגליים. יאדה יאדה.