שבוע 28 כבר מריחה את הסוף קרב הכיף שלי זה לקרוא סיפורי לידה האמת בתקופה של…

ויאיי אני עוד יומיים שבוע 29, ואני גם מריחה את הסוףף ומדמיינת כבר את הרגע לפגוש את הבן השני שלי, אני מתפללת שתהיה לי חוויה שונה מהבכור 🙏

לי ברוך ה יש חוויה ממש טובה מהלידה שבוע 34 פחות או יותר היה יוצא לי שתן מזה שהלכתי שתי דקות זה היה יוצא בלי שליטה. קמתי בבוקר שבוע 36+6 יום רביעי והרגשתי ששוב יצא לי שתן ללא שליטה ובגלל שהתרגלתי לזה לא ייחסתי חשיבות הלכתי לשירותים וראיתי בניגוב ורוד על הנייר חשבתי שכנראה זה הפקק רירי אבל בכל זאת התקשרתי למוקד אמרו לי שזה באמת כנראה הפקק אבל בגלל שאני נחשבת עדיין חודש שמיני אני חייבת ללכת לבדוק. הלכתי לקופת חולים ועשו לי מוניטור וכשקמתי ראיתי את כל הכורסא רטוב הייתי בטוחה שזה שתן אז ישר ברחתי משם מרוב פדיחה וחיכיתי לרופאה הרופאה בודקת אותי אומרת לי זה לא שתן זה ירידת מים מפה תסעי לבית תתארגני וישר לבית חולים הייתי בשוק שום דבר לא היה ארוז לא דמיינתי כל כך מוקדם. הגעתי לבית חולים ולא היה לי צירים רק ירידת מים אז הביאו לי חדר רק ב22:00 יום למחרת יום חמישי הציעו לי אם אני רוצה זירוז אמרתי שלא אני רוצה לנסות טבעי, כל היום לא היה שום דבר. ביום שישי בשעה 12 אמרו שאני חייבת לקחת זירוז כי כבר עברו 48 שעות מאז הירידת מים (השתן שהיה לי בבוקר של יום רביעי היה ירידת מים) הביאו לי כדור ציטוטק ואחרי שעה כבר התחילו לי הצירים אבל ממש בקטנה, בכניסת שבת הצירים התחילו ממש להיות צפופים יותר בערך ב23:00 בודקים אותי ויש לי פתיחה 3 בשעה 3:00 הרגשתי שאני כבר לא יכולה יותר ובאלי אפידורל בדקו אותי והייתי בפתיחה 4 וחצי ונתנו לי אפידורל ואז אמרו לי שזה יכול לקחת כמה שעות אז פשוט המיילדת יצאה מהחדר ואמרה לי לחכות שמה אותי בתנוחה מסויימת שאמורה לעזור בשעה 5:00 אחרי שעתיים היא חוזרת ובודקת אותי והיא אומרת לי שאני בפתיחה מלאה!! רק התינוק היה ממש גבוה והיינו צריכים להוריד אותו בסוף הסתבר שגם הראש היה בתנוחה קשה יותר ולכן ניסינו 3 שעות שהתינוק ייצא והוא לא יצא והדופק התחיל לרדת ניסו עוד כמה דברים ואז כשהייתי 4 שעות עם פתיחה מלאה עשו לי וואקום והתינוק יצא לי זה זכור לי כחוויה ממש טובה ברוך ה תאמיני ותתפללי ובעז"ה יהיה לך לידה קלה עם ידיים מלאות

סיפור הלידה השלישית שלי (זה ארוך מפצלת ל2): שבוע 40+4 הריון שלישי הקטנטנה לא רוצה לצאת.. מגיעה למעקב הריון עודף בקופה אחרי מוניטור הרופא טוען שהיא ישנונית מידי (לא היו מספיק האצות דופק) ורושם מכתב למיון ליילד. אני נכנסת ללחץ, ממש לא רוצה שום זירוזים רגילה ללדת טבעי. מתקשרת לבעלי שיצא מהעבודה ויוצאים למיון. אני מצליחה יחסית להירגע בדרך מתפללת שיצא מוניטור תקין וישחררו אותנו. בדרך שותה אייס קפה כדי לעורר את הקטנה. מגיעים למיון יולדות המוניטור תקין לגמרי היא קופצת מלא (תזכורת לא לעשות מוניטור בבוקר לפני שאוכלים משהו). מחכים לרופאה כמעט 3 שעות (עומס מטורף). לבנתיים מתלבטת אם לבקש סטריפינג או לא (מצד אחד ממש רוצה שיתחיל לגמרי טבעי מצד שני מפחדת להגיע שוב למצב חירום שכבר לא יחכו להשפעה של הסטריפינג) מחליטה שכן. הרופאה מסתכלת על המוניטור תקין לגמרי ואומרת שגם המוניטור של הבוקר תקין היא פשוט ישנה והיו צריכים להמשיך עם המוניטור. אני נרגעת, הרופאה מציעה לבדוק פתיחה ולעשות סטריפינג אם אני רוצה אני מסכימה. יש פתיחה של 3-4 הרופאה מציעה להישאר בקירבת מקום כי זה כנראה יתפתח בקרוב ללידה ומשחררת אותנו. אנחנו מתלבטים מה לעשות, הולכים לאכול בקניון ועושים סיבוב בבית חולים. נראה שיש צירים חלשים כל רבע שעה ככה אבל לא נראה שזה קרוב ללידה. מחליטים לנסוע חזרה הביתה נוסעים לחמותי מרדימים שם את הילדים ונוסעים לבית (מעדיפים שילדים ישארו שם למקרה שיתפתח משהו באמצע הלילה) עולים לישון. ב5 בבוקר אני מתעוררת מציר (לידה ראשונה שאין לי בכלל צירי גב רק לחץ למטה והתקשות של הבטן). מתחילה לתזמן על כדור פיזו נראה שזה מגיע כל 5 דקות. בגלל שידעתי שיש פתיחה טובה אני מחליטה לתזמן בדיוק שעה של צירים ולצאת לבית חולים אחרי חצי שעה של צירים מעירה את בעלי ואומרת לו להתחיל להתארגן אנחנו מתלבשים אני נעזרת בכדור טניס בלחיצות כדי להקל על הצירים (המלצה שקיבלתי מרפלקסולוגית שהייתי אצלה וזה דווקא ממש עוזר). אנחנו יוצאים אני מחשבת שבחצי שעה נסיעה יהיו לי כנראה במקסימום 6 צירים מצליחה לעבור את הצירים יחסית סביר ברכב (כמובן שהרבה פחות נוח מאשר על כדור פיזו) מגיעים לבית חולים אני נעצרת כמה פעמים בדרך ומתיישבת על הכדור פיזו (קצת מפדח) מגיעים למיון. אני מבקשת ללדת בלידה מים בחדר הטבעי. בודקים אותי אני בפתיחה 6 הפתיחה המושלמת ללידת מים (פחות מזה לא מכניסים עדיין למים יותר מזה כבר היה סיכוי שלא אספיק) אני מאושרת מכניסים אותי לחדר הטבעי. המיילדת מציעה חוקן אף פעם לא לקחתי אבל בגלל שזאת לידת מים אז נראה לי שעדיף החוקן ממש סבבה. אני נכנסת למים המים ממש נעימים בעלי מפעיל מוזיקה מרגיעה האורות עמומים סופר פסטורלי. בגלל שזאת לידת מים המיילדת צריכה להיות איתי כל הזמן בחדר ואליה מתלווה מילדת מתלמדת. המים מקלים על הכאב ויש תחושה של הרפיה די ארוכה בין ציר לציר אחרי כחצי שעה המיילדת מחברת אותי למוניטור בתוך המים המוניטור לא מורגש ובכלל לא מפריע.

חלק שני: אני נעזרת בדוש תוך כדי הצירים (בפעם היחידה שביקשתי מבעלי לפתוח את הדוש בתחילת ציר הוא פתח על מים קפואים מאז מבקשת להשאיר את הדוש פתוח קבוע והמיילדות מרוקנות קצת את הגקוזי כל פעם שהמים ישארו באותו מפלס). בשלב מסויים הלחץ מתחיל להתגבר בצירים. המיילדת אומרת שאני יעשה מה שמרגיש לי נכון אף אחד לא בודק פתיחה ולא אומר לי להתחיל ללחוץ אני פשוט מתחילה ללחוץ. בערך בלחיצה השניה המים פוקעים המיילדות פשוט עומדות ומסתכלות ותוך כדי מדברות תראי איזה יופי איך רואים את הפקק הרירי יוצא תראי איך המים בקעו כמה וורניקס צף. מרגישה קצת כמו סרט טבע שכולם מסביבי עומדים וצופים חחחחחחח. בין צירי הלחץ מרגישה הרפיה מלאה כנראה מהמים בלחיצה הבאה המיילדת אומר שכנראה בציר הבא הראש יוצא אני לא מאמינה הייתי בטוחה שרק התחלתי בלחיצות ואכן עוד 2 צירים והראש בחוץ ציר נוסף כל הגוף יוצא. פה היה רגע קצת מלחיץ חבל הטבור מלופף סביב הצוואר 3 פעמים ויצא מקוניום שמקשה על המיילדת לראות היא צועקת להדליק את האור ומשחררת את החבל אחרי 2 שניות של לחץ התינוקת המהממת מונחת עלי עם בכי גדול והיא פשוט הדבר הכי מהמם שיש. לא מחכים הרבה עם חבל הטבור כי את השליה צריך ללדת מחוץ לג'קוזי (על פי הנהלים של בית החולים) אני עוברת למיטה מניקה אותה ואחרי כמה רגעים השליה יוצאת בלחיצה אחת שלמה ברוך ה'. בודקים אותי יש קרע אחד פנימי קטן קצת מתבאסת אבל בכל לידה זה היה אז זה כנראה הגוף שלי. אחרי כשעה של הנקה ומגע עור לעור נכנסת להתקלח ועולה למחלקת אפס הפרדה עם הקטנטנה.

יאא אני גם אספר. הסיפור הכי בנאלי ופשוט עם חוויה מקסימה. בשליש האחרון כל פעם שהייתי קמה משינה היה כואב לי כזה בצד הגב/בטן ואחרי חצי שעה בערך היב עובר מעצמו. אז בשבוע 39.2 קמתי משנצ בערב, כאב קצת כרגיל אבל סירב לעבור. הרגשתי צורך להתפנות כל כמה דקות עד שכבר לא היה מה לפנות, עדיין לא הרגשתי שמשהו לא רגיל.. חברות לחצו עליי לתזמן לראות האם הכאב בא בקלים או קבוע. מסתבר שהוא בא בגלים ואלו היו צירים של כל כמה דקות. אמרתי לבעלי לצאת עם הכלבה, אני בינתיים התקלחתי ברוגע התארגנתי ויצאנו לדרך. ביהח נמצא כ10 רבע שעה מהבית. בדרך כבר הבנתי והרגשתי שזה צירים אמיתיים. הגענו, עברתי מוניטור, ואז המתנה לבדיקת רופא(השלב השנוא עליי כי הוא לוקח מלא זמן). בזמן ההמתנה אני מתחילה לדמם (בשירותים) כל פעם יוצא גושים של דם. אני לוחצת על נשות הצוות שיבדקו מה קורה שם כי זה מלחיץ אותי. התחמקו התחמקו עד שהחליטו באמת לבדוק כי חפרתי להן. בבדיקה היא אמרה לי בואי חמודה את עולה לחדר לידה פתיחה 8. (כן כן אני יודעת להסתיר כאב) כמובן ביקשתי אפידורל, ניסו לשכנע אותי שלא כדאי כי בלי אני אלד הרבה יותר מהר. לא ויתרתי רק מהמחשבה של להרגיש את היציאה. וזהו לקראת הבוקר המיילדת באה לבדוק מה המצב פתיחה וכו, אמרה פתיחה מלאה החלה לעשות לי עיסוי פירנאום ממש מושקע כדי שהאזור יהיה גמיש. בבדיקה הבאה היא לא הספיקה להתלבש והילד כבר החל לצאת. מיותר לציין שלא הרגשתי פיסת כאב מה שעשה לי את החוויה מושלמת והיא תזכר לי כחוויה מדהימה. חייבת לציין שסופר חשוב להקשיב למיילדת ולעשות בדיוק מה שהיא אומרת. מתיי לנשום מתיי לעצור ומתיי לדחוף. הגענו למיון באזור 21:00 וילדתי ב5:00.