משתמשת פורטי24 במאי 2026 בשעה 05:31
אחרי כמה שנים של נישואים ו3 ילדים הבנתי שכבר לא טוב לי עם בעלי. מלא מילואים. השינויים שהגיעו יחד עם כל התקופה הקשה פשוט הרחיקו אותי ממנו. אני בראש שלי כבר התגרשתי ממנו לפני שנתיים. אני שוכבת איתו רק כדי לסגור את הצורך של שנינו ולא כי רציתי אותו מתישהו. יש פעמים שאני ממש נגעלת ממנו. הוא מסתובב מולי עם תחתונים וזה דוחה אותי. מתעצבן על כל דבר קטן, מוריד לי את הביטחון עם האמירות שלו, תמיד אומר לי מה איפה לא עשיתי בסדר. אני מרגישה שאני נשואה לאיזה זקן פרימיטיבי ואני כבר לא שמחה איתו. אני נורא מתוסכלת. המצב הזה משפיע ממש על הילדים כי אני כל היום צורחת בגלל שלא טוב לי איתו. הוא כמובן מעיר לי גם על צעקות וצועק בעצמו על הילדים. כל מה שלא טוב בי קיים גם אצלו ואוי ואבוי אם אני אגיד לו את זה. אני מהפחד לא פותחת פה לידו כי הוא תמיד מתעצבן על כל מה שאגיד. הטפטרתי מהעבודה שאהבתי רק כי הוא אמר לי שאני יותר לא הולכת לעבודה הזאת. רק כי הוא ביקש להתפתר ואמר לי שהוא החליט שאני לא עובדת שם יותר. הוא החליט בשבילי ולא השאיר לי ברירה. אני ניסיתי לפני כמה זמן לדבר איתו שאין בי יותר רגש כלפיו והוא התחרפן ואמר לי שאני לא מבינה מה אני אומרת ושהדבר הזה לא יקרה בחיים ושלא אעיז להגיד את זה שוב ואן לא טוב לי אותי זה יעבור לי והוא אומר את זה בחוצפה. זה בן אדם שיכול כל רגע להרים אלי יד אבל יחד עם זאת הוא מאוד אוהב ודואג למשפחה. הוא כל הזמן טוען שהוא אוהב אותי. אבל... היו פעמים שהוא התחרפן מהתנהגות שלי וכמעט הרים עליי יד ודפק בקירות חזק ליד הילדים וצעק אלי. אם יש ריב מבחינתו אני צריכה לסגור את הפה ולא לענות לו כי רק כואב צריך לדבר. אני רואה איך כל המצב הזה משפיע על הילדים וגם הסברתי לו את זה והוא פשוט אמר לי זה מה שיש ויעבור לך. מה אתן חושבות?
💬12 תגובות
