משתמשת פורטי24 במאי 2026 בשעה 05:26
אחרי שנים של נישואים ושלושה ילדים, הגעתי למסקנה שכבר לא טוב לי עם בעלי.
כל המילואים, הלחץ והשינויים שעברנו — הרחיקו אותי ממנו מאוד.
אני מרגישה שבלב שלי כבר התגרשתי ממנו מזמן, ככה אני חושבת כבר שנתיים.
אני חיה ליד אדם שאני כבר לא מרגישה אליו קרבה אמיתית.
הקשר בינינו הפך טכני, אין לי שום רגש לאדם הזה.
יש רגעים שאני אפילו מרגישה דחייה, וזה שובר אותי להודות בזה.
אני מרגישה שכל דבר קטן הופך לביקורת.
תמיד מעיר לי מה לא עשיתי טוב, מה לא בסדר בי, מה הייתי צריכה לעשות אחרת.
לאט לאט הפסקתי להרגיש בנוח להיות אני לידו.
אני מפחדת לדבר, מפחדת להגיד מה אני באמת מרגישה, כי כל שיחה הופכת לכעס או התפרצות.
אפילו את העבודה שלי עזבתי רק כי הוא החליט בשבילי שאני לא ממשיכה שם יותר.
לא כי זה היה הרצון שלי — אלא כי הרגשתי שאין לי מקום באמת לבחור בשביל עצמי.
ניסיתי פעם לפתוח את הלב ולהגיד שכבר אין בי רגש כמו פעם, ואני רוצה להתגרש אבל במקום להקשיב לי — הוא ביטל אותי.
אמר לי שזה “לא יקרה בחיים”, שאני “לא מבינה מה אני אומרת”, ושאסור לי אפילו לדבר ככה שוב.
ומאז אני מרגישה שאני פשוט שותקת את עצמי.
הבית כבר מלא במתח, תסכול וצעקות, ואני יודעת שזה משפיע גם על הילדים.
אני לא אוהבת מי שנהייתי בתוך כל זה.
אני עייפה מלהרגיש לבד בתוך זוגיות, עייפה מלחיות בתחושת פחד, ביקורת וחוסר שקט.
וכל מה שאני באמת רוצה — זה להרגיש שוב חופשיה, רגועה, אהובה, ושמחה בתוך החיים שלי.
💬0 תגובות
