סיפור הלידה השנייה שלי🩵 קצת ארוך וקשוח אבל נגמר בטוב ברוך ה' התחילו לי צירים…

סיפור הלידה השנייה שלי🩵 קצת ארוך וקשוח אבל נגמר בטוב ברוך ה' התחילו לי צירים בשבוע 32 הפקק הרירי התחיל לצאת לי בשבוע 34 ישבתי בבית מאז שבוע 32 כי כל הליכה קטנה גרמה לי לצירים סדירים של כל 10 דק הייתי ממש במינימום מאמץ (ויש לי בן שנתיים וחצי) בקיצור סחבתי ככה ובשבוע 36 התחילו צירים חזקים יותר, מידי פעם היו כאלו שכמעט ולא נסבלים. הייתי כבר במחיקה של 80% ופתיחה של 1 וחצי מהלך כל הזמן הזה הייתי אולי כל שבוע/כמה ימים במיון יולדות בגלל צירים סדירים בלמעלה משעה וחצי שעתיים שאחכ פסקו. בנוסף התאשפזתי בשבוע 36 בעקבות נפילה בבית ומאז הצירים התחזקו וגם במוניטור הראה צירי לידה בשבוע 38 התחילו לי צירים במהלך הלילה בהתחלה כל 7 דק ואז מהר מאוד הפך לכל 2-3 דק דקהתעקשתי עם בעלי שנצא רק בבוקר כי הכאב לא חזק ואני רוצה שהבן שלי יישן טוב כי עבר עליו שבוע לא קל בזמן שהייתי במיון. הגיע הבוקר, נסענו.. אמרתי לבעלי בטוח אנחנו חוזרים חזרה שוב. התחלתי לתכנן מה נכין א.צהריים הגענו למיון ונכנסתי לבדיקה, יש צירים סדירים, אין פתיחה מעבר ל1.5 מחיקה אותו דבר אבל.. יש מיעוט במי שפיר והאטה בקצב הלב מהר מאוד הביאו לי בלון (זה לא היה נורא כמו שמתארים) אחרי שעתיים שעשיתי הליכות, תנועות הבלון נפלט. הגיעה הרופאה ואמרה שאני בפתיחה 3, עשתה לי סטריפינג והגעתי לפתיחה 4 ישר אחרי. עליתי לחדר לידה. שם מתחילים לי צירים כואבים יותר שהעברתי אותם במקלחת מגיעה המיילדת ואומרת שצריך פיטוצין בנוסף כי רוצים לזרז בגלל המיעוט למרות שתכננתי ללדת טבעי בלי אפידורל ובלי זירוזים ביקשתי אפידורל כי אני זוכרת כמה קשה וכואב היה לי בלידה הראשונה עם הפיטוצין מגיעה המרדימה, אני כולי בפחדים ובוכה תוך כדי ששמה, הרגשתי את התהליך כי ההרדמה המקומית לא עבדה טוב אחרי בדיקות רואים שהאפידורל לא צלח ואני מרגישה ה-כ-ל. אני בכאבים שמתחזקים והציעו לי לבצע את התהליך שוב אך ללא התחייבות שזה יצליח. החלטתי שכן כי במילא זה לא עובד אז ננסה שוב ואם לא יצליח אלד בלי, בדקו לי גם פתיחה ואני עדיין בפתיחה 4 ולא חל שינוי אז עוד יותר רציתי את האפידורל כדי לא להיות כאובה ושהלידה תתקדם. מנסים שוב, תודה לאל האפידורל הצליח אבל, אני מרגישה כאבים בחזה, הלב שלי דופק חזק לחץ הדם שלי נמוך המרדימה נתנה לי משהו לווריד ולא תיעדה. בהמשך הבנו שהיא הביאה משהו שיעלה לי את לחץ הדם כדי שאתאזן. אבל אחרי כמה זמן הדופק שלי עולה, אני אומרת שאני מסתחררת ומתעלפת לכמה רגעים הדופק מגיע ל150-156 החדר מתמלא ברופאים, שמים לי מכשיר שיעזור לנשום לנשום עושים לי בדיקות דם ואקג והסוכר נמוך (בגלל שלקחתי אפידורל היה אסור לי לאכול ולא אכלתי יום שלם) המצב מתייצב, מחכים קצת ואז פוקעים לי את המים. ואז הלידה מתחילה לרוץ המיילדת אומרת לי לקרוא לה כשלוחץ לי אחרי זמן קצר שהייתי בפתיחה 5 רק אני מרגישה לחץ עצום למטה לוחצת על הכפתור לקרוא לה והיא לא מגיעה אני מרגישה שזה מתחזק יותר ומתחילה לצעוק לה שתגיע וצועקת לה שאני יולדת! בין לבין צועקת כי התחיל גם לכאוב לי כי האפידורל התפוגג המיילדת מגיעה, מתלבשת זריז ואומרת לי תלחצי הראש כבר כאן. 4 לחיצות שלקחו 5 דק והתינוקי יצא החוצה. הוא בוכה ואני צועקת ובוכה ופשוט לא מאמינה. נולד בשעה 01:17, משקל 3.070. מניקה אותו. אחרי זה המיילדת אומרת שהגיע הזמן לקחת לחסן בעלי הלך איתם ואמרו לו שיחזור כי זה ייקח מעט זמן לי אמרו שהתינוק יוחזר אליי עוד שעה-שעתיים. ילדתי בשעה 01:17 , התינוק הוחזר אליי בשעה 10 בבוקר. עד אז בכל פעם שאלתי איפה ולמה זה מתעכב, הוא לא אכל כי הוא על הנקה והייתי בחרדות. אבל לבסוף הוא הגיע, וברוך ה' הכל צלח והוא כאן. היום הוא כבר בן 8 ימים. ותודה לאל שהעניק לי את הזכות להיות אמא ל2 הבנים המתוקים שלי. תודה לכן שקראתן🩵