היי פוסט פריקה ✨️ טוב אז איפה להתחיל אני במחשבות על כמה אנחנו עוברות בתור…

היי פוסט פריקה ✨️ טוב אז איפה להתחיל אני במחשבות על כמה אנחנו עוברות בתור נשים ואני רק רוצה לומר לכולכן פה- אתן מושלמות!! ולא משנה כלום. אנחנו נכנסות להריון (!!) אלוהים נתן לנו את הזכות לייצר חיים בתוך הגוף שלנו, אנחנו הבריאה עצמה לפעמים אני יושבת וחושבת לעצמי למה? למה אני צריכה את כל זה 😅 אני בהריון שני עכשיו, בשיא של הבחילות והקאות והמרמור של למה עשיתי את זה לעצמי שוב 🤦🏻‍♀️🤣 אנחנו מקיאות וסובלות ובחילות וצרבות והורמונים ופצעים מההורמונים ומצבי רוח ועייפות בלתי נסבלת, ושינוי בעור, ופתאום שיערות מההורמונים, ובו זמנית לא יודעת איך אבל גם נשירה 🤣 וסימני מתיחה ובצקות ברגלים וצלוליטיס וכל הגוף שלנו משתנה, וכאבים באגן, וכאבים בפות, וריחות שבחיים לא הרחתי לפני- שאלוהים ישמור, והזעות וגלי חום, ופיפי כל שנייה וחצי, ונזלת בלתי פוסקת ודימומים מהאף, ודלקות חניכיים, וסחרחורות, ועלייה במשקל, ונפיחות ורגישות של השדיים, והפטמות שלנו מתכהות, וגזים ושינויים במערכת העיכול, וכנראה ששכחתי עוד... 🙈 לי אישית היו כל התסמינים שציינתי פה, איזה כיף אה 😅🥲😭 ואזזז אחרי כל זהה מגיעה הלידהההה ולא סתם כתוב "בצער תלדי בנים" לידה קשה וכואבת ומטלטלת וטראומה לגוף (גם לנשים שברוך השם אומרות שהייתה להן "לידה קלה") בעיניי אין דבר כזה לידה קלה, עצם הדבר הזה שנקרא לידה זה קשה לכשעצמווו אנחנו בין חיים למוותתת אנחנו רואות ומדברות עם אלוהים ברגעים הקדושים האלו, יש בלידה משהו כלכך רוחני וכלכך חזק שאי אפשר להסביר במילים לגבר או למי שלא חוותה את זה עדיין... ואנחנו בוכות ונקרעות ודוחפות או נחתכות בקיסרי ומחרבנות על עצמינו ומה לאאא ועוברות מסעעעע שרק נשים יודעת מה זה הדבר המטורףףףףףף הזה אנחנו עושות את הלא ייאמןןןן!!!!!! ואז הוא מגיע מגיע תינוק קטן וחמוד וכן, גם מעצבן שבוכה שתלוי בנו 24/7 ואין לנו חיים יותר (לא כמו שהיו) ואז אנחנו מחליפות קקי ופיפים ומנקות ומקלחות ומנקות פליטות ועושה מאסז'ים לגזים וקופצות על כדור יוגה כדי להרדים או שוברות את הגב עם המנשא ומניקות או נותנות בקבוק ומוותרות על הכל על שעות שינה על קצת שפיות על סדר וניקיון, פתאום הכל הופך להיות זניח כמובן שאנחנו מהר מאוד מתאפסות על עצמנו כי אנחנו מטורפות שאין דברים כאלו אני כמה ימים אחרי קיסרי חירום כבר עמדתי להכין אוכל ולסדר את הבית 🤦🏻‍♀️ ואין יותר ספונטניות ובחודשים הראשונים אין כמעט חיים ואנחנו כבר בהזיות מרוב מחסור בשעות שינה וזה מטורף שברגע שהגור הזה הקטן מביט בנו, כל הסבל הזה, שווה את זה, איך זה הגיוניייייייי?!?!?! ואחרי זה הם גדלים ופתאום יש להם תלונותתת ובקשות ואת רק מבקשת נשיקההה והם תופסים עלייך תחת " נהה לא בא לי נשיקה עכשיו" 🤣😭 ויש ימים מושלמים ויש ימים שבא לי לברוח ויש ימים שאני חושבת לעצמי "למה עשיתי את זה לעצמייייי מה היה לי רע לפני?!?!?" ויש ימים שאני אומרת לעצמי "מה פאקינג עשיתי לפניי שהפכתי להיות א מ א?!?!?" והם גדלים לנו ככ מהר זאת לא קלישאה זה מטורף איך הכל עובר כלכך כלכך מהר והקטנצ'יק הזה הוא שלי לנצח ואני אוהבת אותו אהבה כלכך גדולה למרות הכל למרות הסבל האהבה הזאת... והנה אנחנו... פעם אחר פעם עוברות את כל הסבל הזה, שוב ושוב ויש כאלו שגם 3 ו4 ו5 ו6 ויותר פעמים- שזה בכלל ואוו שאין לי איך לתאר!!! עוברות את הסבל את כלללל הסבל הזה עבור תינוק אחד שהוא כל עולמנו גם אם הוא אחד ויחיד או גם אם הוא העשירי וזה מרגש אותי ואתן מרגשות אותי אתן מטורפות במובן הכי חיובי שיש!!! והגברים... הם אומרים "ברוך שלא עשני אשה" אבל גם עם כל הסבל הזה אני מודה לאלוהים על מתנה מיוחדת שהיא- *להיות אישה* שיש לי את הזכות ליצור חיים ולסבול ולאהוב אהבה שאינה תלויה בדבר, לאהוב אהבה שאף אחת לא תאהב שום דבר כמו שהיא אוהבת את התינוק הפרטי שלה. אל תשכחו אף פעם שאנחנו חזקות יותר מכל דבר ביקום הזה כי אנחנו אמהות!!!!!!! ואין דבר יותר חזק בטבע כמו אמא!!