אני בחודש שישי ומרגישה ממש לבד. נכון יש לי את בעלי והילדים אבל כל החברות שלי…

אני בחודש שישי ומרגישה ממש לבד. נכון יש לי את בעלי והילדים אבל כל החברות שלי התרחקו כל אחת בחיים שלה אף אחת לא מתעניינת בי ברמה שלרובן אני הייתי צריכה לספר אחרי כמה חודשים שלא דיברנו שאני בהריון אני מרגישה שכל הזמן אני זו שצריכה לשלוח הודעות או להתעניין והאמת שזה כבר מרגיש לא נעים שאם אני לא שולחת אז הן לא מתעניינות.. אמא שלי בכלל עסוקה בעצמה יש לה כאבי גב והיא רק על זה.. (וזה מובן לי) אחותי ילדה לפני חודש אז היא גם עסוקה בחיים שלה והמשפחה של בעלי, הגיסות שלי בכלל לא מתעניינות .. שתיהן בטיפולי פוריות אף אחד לרגע לא חושב להציע לי עזרה או לשאול מה שלומי איך אני אני תמיד משתפת ומספרת מה קורה איתי סתם למשל סיפרתי להם שאני בלחץ כי יש לנו בדיקת אקו לב הם ידעו גם מתי זה ואף אחד לא שאל אם הכל בסדר ומה בסוף ואיך היה בארוחות משפחתיות הם בקושי מדברים איתי מרגישה שאני עציץ שם… אני באמת לא בן אדם רע, או עושה רע למישהו אני תמיד גם שואלת לשלומן , איך הולך להן איך הן בכלל בכל התהליך הזה של הפוריות והן ממש מרוחקות ממני כאילו לא מסוגלות להיות לידי ? לא יודעת כבר.. לא יודעת אם זה ההורמונים אבל זה עושה לי עצוב בלב שאני לא מעניינת אף אחד שאף אחד לא רוצה להיות איתי בקשר שמתרחקים ממני סתם לא יודעת קשה לי עם זה ממש במיוחד שאני תמיד שם בשביל האחר כשצריך סתם פורקת באמת הרגשתי שעלה לי היום אחרי שהיינו אצל חמותי בארוחה אם אני לא דוחפת את עצמי לשיחות אז אף אחד לא מדבר איתי