איך המלחמה השפיעה על הרגלי האכילה והכושר שלי?

בבקשה אל תשפטו אותי אני מספיק מיוסרת!!!! אני רוצה לכתוב את זה פה כדי לקבל עצות וגם כדי לפרוק. אני מניקה את התינוק שלי, אני מאד משתדלת עבורו. אני אחרי ניתוח קיסרי בהול. שנינו זכינו בחיים במתנה מאת ה׳ ישתבח שמו לעד. אני מודה ושמחה !! העניין שאני מזינה אותו רק דרך הנקה, לפעמים אני שואבת אבל לרוב דרך הפטמה,, בלילה אני לא מעירה את הבן שלי לאכול וכשהוא מתעורר אני מאכילה אותו. הלילה הוא היה ממש ממש רעב ובסטרס ניסיתי להאכיל אותו והוא מזיז את הראש שלו לצד כדי להצליח לאכול, עכשיו הפטמה שלי לא יכולה להגיע לשם והוא בלחץ בגלל הרעב ואני בלחץ כי אני לא יכולה להביא לו את הפטמה לפה כי הוא ממש לוקח את הראש הצידה וחזק ומחפש את הפטמה. בקיצור אני נכנסת ללחץ אטומי. בלילה צעקתי עליו שקט שקט שקט כי הוא בכה חזק בעלי התעורר אמר לי שאני לא נורמלית ושזה לא בסדר שאני צועקת עליו שעדיף שהוא ישאר רעב במיטה שלו ושאני לא אניק אותו. הוא צדק!!!! אני מיוסרת כי אני מרגישה רעה. איך אפשר לצעוק על תינוק בן שבועיים אני גם לא מבינה את זה, החוסר שינה והדאגה המטורפת כלפיו ותחושת החוסר אונים שלי כשהוא רעב ולא מצליח לתפוס את הפטמה מוציאים ממני לחצים איומים שמובילים אותי לצעוק עליו. זה קרה כמה פעמים, אני מצטערת מאד אני מרגישה שבא לי למות. הבן שלי הוא האור שלי מהיום שראיתי אותו לראשונה (כמה שעות טובות אחרי שנולד) הרגשתי מה משמעות החיים. מה זאת אהבה אמיתית. שנינו הזענו מרוב לחץ. איך אני אוכל לכפר על זה,,לגרום לו להרגיש בטחון וטוב. הלב שלי כואב.